רוצים לקבל את שיעוריה של סיון רהב-מאיר לפני כולם? לחצו כאן והירשמו כמנויים לערוץ היו-טיוב של ״ליבא״
רוצים להבטיח שלא תחמיצו אף שיעור? הירשמו כאן לעדכוני המייל השבועיים של ״ליבא״
[הוידאו של השיעור נמצא כאן למעלה. קישור להאזנה והורדה של קובץ אודיו נמצא בסוף הדף]
"משנכנס אב ממעטים בשמחה" הוכפל השנה עקב האירועים האחרונים. מנהגי אבלות כלליים התערבבו עם מנהגי אבלות פרטיים. התבקשתי להעביר הרצאה מחזקת לנוער של היישוב "נווה צוף". תהיתי מה לומר להם, מה ניתן לומר במצב כזה? התייעצתי עם ארבעה אנשים חכמים שאני מעריכה, ואלו הם המסרים שהומלצו לי:
מי שחושב שאין על מה לצום ולהתאבל ולקוות לשיפור...
יותר מכך, אולי בכלל הוא לא רוצה להיות נשיא ארצות הברית, אלא להחליף את אלוקים. בראיון לאחרונה אמר "המטרה של פייסבוק היא להחליף את הכנסיה". להחליף את הקהילתיות, תחושת המשמעות.
האמירה הזו הזכירה לי רעיון ששמעתי מהרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, הוא דיבר בכנס "בכל לבבך" ואמר שם שבעצם הסלולרי מאפשר לנו להבין דברים שאנחנו אומרים, ולא הבנו אותם עד היום. כשהתורה הגדירה דבקות ברמה של בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך, בשכבך, בקומך, כשאתה הולך בדרך, כשאתה ליד בניך... לא ידענו איך דבקות כזו נראית עד שהסלולרי נכנס לחיינו ונתן לנו דוגמא חיה.
בכל מקום, כשהחיים נראים כך אמחנו צריכים ללמוד לעוף על עצמנו ולהיות אלטרנטיבה גאה.
טוב, ממשיכים, מה עבודתנו בתשעה באב?
- שלוש מילים של דוד המלך "עימו אנוכי בצרה". אנחנו אתכם. העם מאחוריכם. חושב עליכם, אוהב אתכם, תומך בכם. סולידריות.
- להוציא אותם מ"הכאן והעכשיו", ולהזכיר להם שהם כותבים פרק בהיסטוריה של עם ישראל.
- עם לכתם של שלושת בני משפחת סלומון נוצר חלל. ייעצו לי לבקש מהם לקבל על עצמם משהו קטן ופרקטי כדי למלא את החלל הזה, וכמון לעילוי נשמתם. לא רק לחשוב משהו, או להרגיש, אלא לעשות משהו בפועל.
- לא לברוח מהכאב
"שכל הקלקולים הפרטיים באים, רק מחסרונה של הארת החיים הכלליים. חורבן בית המקדש שנטל כבוד מבית חיינו הוא-הוא הגורם שעולמנו נחשך, והנשמות סובלות מצרים ומחשכים"וגם, בשפה עכשווית יותר, אצל הרב ארז משה דורון, מטובי מנגישי ר' נחמן לדורנו:
"כל השנה אנחנו מבקשים הסחת דעת, נחמה. אבל בתקופה הזו אנחנו נקראים לשים לב לצער, למציאות הלא מושלמת. לא לברוח ממנה, לא להדחיק, לא לעשות הכול רק כדי לא לכאוב, כמו בתרבות העונג המערבית. כן, יש רע בעולם. יש מר. ואנחנו לא מבקשים רק נחמה, הקלה זמנית, אלא גאולה שלמה, מציאות מתוקנת, מושלמת. זה הזמן בשנה בו אנחנו נקראים להילחם על העולם, על מצבו של עם ישראל, שאמור להיות אחר לגמרי. לא סתם נאמר במקורותינו שכאשר אדם עולה לבית דין של מעלה שואלים אותו: 'ציפית לישועה?'. כלומר, באמת רצית שינוי? אנחנו נוהגים לבקש את המקסימום רק בנוגע לנכסים ולממון. בתקופה הזו של השנה אנחנו מבקשים את המקסימום על האהבה, על השמחה, על הבריאות, על הרוחניות".במובן מסוים, אנחנו מתמודדים עם הצרות הפרטיות, ומנסים לחבר אותם לצרות הרוחניות. לפני זמן קצר קבלתי בוואטסאפ הזמנה שמבקשת לספר את כל הסיפור הזה. משפחת סלומון, שיושבת שבעה, תקום ביום חמישי לברית מילה, ההזמנה שהם שלחו לברית, מיועדת לכלל הציבור ונושאת את הכותרת: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. הם סיימו במילים: "בבואכם נתנחם".
מי שחושב שאין על מה לצום ולהתאבל ולקוות לשיפור...
- לנסות להבין מה איבדנו או: געגועיי לגעגועים, כיסופים לכיסופים
"רש"י מביא את דברי חז"ל שסולם יעקב רגליו בבאר שבע, ראשו בבית אל, ואמצע שיפועו כנגד ירושלים. וכך גם מבחינה גיאוגרפית. הסברתי שבאר שבע רומזת לעולם הזה, המעשי. שהרי אשל הוא האילן שנטע אברהם להכנסת אורחים, אכילה שתיה לינה, וזה הבסיס של הסולם המוצב ארצה. בית אל כשמה היא קצה הסולם המגיע לשמים. אבל במפתיע ירושלים עיר השלמות איננה נמצאת בקצה העליון של הסולם, אלא דווקא אמצע שיפועו. כלומר שהשלמות אינה מבוטאת בשיא הסולם אלא דווקא ביכולת לאזן בין העולם הרוחני, עולם האידיאלים, לעולמנו, שהרי לשם כך נברא האדם, ליישם את הערכים הגבוהים בעולם המעשה. אמצע שיפועו".תשימו לב שהרב סבתו, יעקב אבינו ורש"י לא אומרים לנו "לקדש את החול" ולחיות בפסגה רוחנית, אלא שהאיזון הוא בין "בין אדם לחברו" (באר שבע), לבין "בין אדם למקום" (בית אל), והוא נמצא בירושלים, שהיא אמצע שיפועו. איזו הגדרה יפה.
- עבודת אהרון הכהן
"החל מראש חודש אב מאיר לנו אורו של אהרון הכהן, שעבודתו הייתה להשריש בליבם של ישראל עד סוף כל הדורות, האמונה באהבה הגדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב כל אחד מישראל. ידוע שאהרון הכהן, כשראה שני יהודים שלא הייתה ביניהם אהבה כראוי, היה הולך ומדבר עם כל אחד, ומאיר לו איך שחברו אוהבו באמת, ועל ידי זה היו מתקרבים ומשלימים..."מה הייתה שיטתו של אהרן? כותב המדרש:
שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר 'אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, חיבקו ונשקו זה לזה.ממשיך הרב זילברברג וממשיך בכיוון מדהים ומהפכני:
"זה מעיקרי העבודה שלנו בימים אלה, להתחזק בכל העניינים שבין אדם לחברו. אבל גם כשראה אהרון הכהן יהודי שבור, שמדמה לעצמו שאין אבינו שבשמיים אוהב אותו – היה אהרון מאיר לו איך אבינו אוהב אותו אהבה גדולה, כדי שתהא השלהבת עולה מאליה, אש האהבה, וגם זו עבודתנו בחודש אב".כלומר, אהרן הכהן לא פייס רק בין אדם לחברו, אלא גם בין אדם למקום. המסר הזה חזק במיוחד דווקא על רקע שבריריות הקיום. אמנם לא הכרתי באופן אישי אף אחד מהנפגעים, אבל הכרתי חברים של חברים. החברה שלנו בנויה ממעגלים מעגלים. זה נכון לגבי משפחת מוכתר מכפר אדומים, משפחת סלומון, היו הרבה מקרי טביעה – ביניהם רמי פייג, יזם הייטק וזוכה פרס ביטחון ישראל, שהציל את בנו, והזמר אמיר פ.גוטמן שמציל את אחייניתו, והיה גם יונתן אלדר נער בן 18 ישראלי שטבע בגיאורגיה, לא הכרתי אותו, אבל הכרתי את המחלצים, ואתמול ראיתי פתאום הודעה שיצא מקיבוץ להבות חביבה אימא ובת שעצרו בצד הדרך, ונהרגו בתאונה. יש לנו חברים שם. כך שגם בלי להכיר אף אחד אישית, מעבר לעניין שמדובר על ימי פורענות, אתה לא יכול שלא להרגיש את השבריריות של הקיום, את הארעיות, כמה כל רגע הוא יקר, קדוש, לא מובן מאליו. כל המקרים – מחזירים אותנו לעבודת אהרון הכהן. לאהבה בין אדם לחברו ובין אדם למקום, כשאתה מביט על הכותרות, אתה מבין אין זמן לשטויות אחרות. שאנחנו צריכים לאהוב, לחבק, לראות בעין טובה, לוותר בכביש, לוותר בכלל, אנחנו לא יודעים מה יקרה עוד רגע. אם כבר דברנו על אהרן הכהן, שעשה שלום "בין אדם לחברו ובין איש לאשתו", אנחנו ננסה לעשות שלום בין איש שעדיין לא יודע שזו אשתו. או בקיצור – הגענו לפינתנו, מכתב הרווק/רווקה:
שלום סיון, אשמח אם תפרסמי את דברי. אני מאמינה ומקווה שדרכך המסר יגיע לאנשים הנכונים ואולי יגרום לקצת שינוי בחיי הדייטים של אלו שמחפשים את שאהבה נפשם. תודה רבה! שנזכה לשמחות! -------------------------- בחורף האחרון נרשמתי לאתר היכרויות. המחסור בדייטים עשה את שלו ובגיל 29 החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהצטרף לאתר. בימים הראשונים שלי באתר נהנתי לעיין בכרטיסים של בחורים שונים ומשונים. קיבלתי פניות, רלוונטיות יותר ורלוונטיות פחות והאתר גם הודיע לי בכל פעם שמשתמש צפה בכרטיס שלי. מדי ערב צפו בכרטיס שלי 2-3 בחורים וכל כמה ימים קיבלתי הודעות ממשתמשים שונים. באתר ההיכרויות ניתן לסנן משתמשים בהתאם לפרמטרים שונים וביניהם כמובן גיל המשתמש. שלושה חודשים לאחר שהצטרפתי לאתר חגגתי את יום הולדתי ה-30, המספר העגול הזה שעבור כל רווק ורווקה אינו פשוט לחגוג. החלומות על חתונה והקמת משפחה בשנות ה-20 נגנזים ואת מקומם תופסים לעתים ייאוש – ולעתים תקווה שהנה קרבה לה השעה. אז עבר לו יום הולדתי ה-30 ובאתר ההיכרויות משהו השתנה. שינוי דרמטי. לא עוד מספר צפיות בכרטיס שלי בכל יום. לא עוד הודעות "היי, אשמח להכיר". מספר הצפיות בחודשיים וחצי מאז שמתנוסס לו "30" ליד שם המשתמש שלי שווה למספר הצפיות בכרטיס שלי במהלך שבוע אחד כשעוד התנוסס לו "29" ליד שם המשתמש שלי. אין לי רצון להתחיל כאן קרב של "כן, אבל גם הבנות פוסלות בחורים על שטויות". זה ברור. בשני הצדדים יש אשמים אבל בשני הצדדים יש גם קרבנות. בואו נניח בצד את הסיבות השטותיות שלנו לפסילת דייטים ונתחיל להבין מה באמת חשוב לנו ומה סתם משאיר אותנו בלי החצי השני שלנו, חצי שיתכן שהספרה הראשונה בגיל שלו היא 3.טוב, עד כאן אהרון הכהן ועבודתו ועבודתנו בחודש אב, מיד אחרי פטירתו.
- תיקון היחס לתורה
"הבינו, התורה היא היא מציאות חיה ותוססת. רק ההתעמקות בתורה תביא לעירנות רוחנית מתמדת ולרעננות נצחית. אין זה רק לימוד מופשט, הוא מלווה כל רגע ורגע בחיי הפרט. בכל רגע תוכלו להתעורר בהתלהבות מחודשת לקיים את רצון ה', כאילו בפעם הראשונה. התורה והמצוות נועדו לשמור על ישראל מפני קללת ההתיישנות".והוא מסביר על מה מקוננים בתשעה באב:
"תורת ה' הנשגבה נתפסת כמשהו נחות ובזוי. וכאשר נשמע בתשעה באב את דברי הקינה 'איכה ישבה בדד' נזכור שהחטא העיקרי היה הבורות, העם-ארצות בידיעת מצוות התורה. הרוח והנפש לא ניזונו מאור התורה, ולכן לא היו מחוסנים מפני הפיתויים וקלות הדעת".ולסיום הוא נותן תחזית היסטורית, עשרות שנים לפני קום המדינה:
"מתקופה לתקופה מניח ה' לעמו לשוב אל ארצו, כדי לנסותו את כבר נתבגר די הצורך בשביל מדינת התורה הנצחית עלי אדמות, אם במשך שנות גלותו למד להכיר את אפסותם של האלילים מעשה ידי אדם, אם כל הניסים שנתרחשו לו במשך שנות גלותו גרמו לו להתמסר ללא סייג אך ורק לתורה, ולהמשיך בהתמסרות זו גם בהיותו שרוי על אדמתו תוך חירות ועצמאות. אך עד כה טרם הוכיח ישראל כי כבר הגיע לבגרות כזאת. אמנם בהיותו נטול אדמה ומולדת הוא מגלה התמסרות רבה, תוך שמחה וביטחון, לתורת ה'. אבל קיים החשש כי ברגע בו ידמה שהוא עומד על קרקע מוצקה משלו, יתחיל להפריז בהערכת חשיבותה של האדמה, של העצמאות המדינית ושל החירות החברתית, ויתרחק מן התורה וערכיה. הוא יעמיד לרשות התורה היכל מצומצם וסגור, ואילו בחייו הציבוריים ישליט את הערכים האליליים לפי רוח הזמן – וכך ישוב אל אותו החטא, אשר הביא לידי החורבן".האם זו נבואה? נקווה שלא כמובן, מה שבטוח, זה מבחן היסטורי. האם אתה מאמץ את התורה גם כשטוב לך, או שזורק אותה להיכל מצומצם וסגור? אני חוזרת לכותרות: האם התורה היא סוג של אלטרנטיבה אמיתית מצידנו? אלטנטיבה תרבותית? האם אנחנו מנסים להשמיע קול בעולם הזה, עולם שדי הולך ומשתגע. שמעתי הורה שהתראיין בנושא הדתה, הוא היה נגדה אבל אמר: "אני לא כזה קיצוני, לא אכפת לי שהבן שלי ידע מי היה רש"י". ושבתי לעצמי: "מה עם להיות רש"י?". אם אנחנו מסתפקים במינימום של לדעת על העבר, ידע ויקיפדי כזה, מי יהיו רש"י הבא? האם אנחנו רוצים לעוף קדימה ולתת אלטרנטיבה לעולם? אם עד היום חשבתי שטראמפ מנהיג את העולם, שהוא האיש החזק באמריקה, גיליתי שלמעשה יש לו מתחרה. עשו סקר מעניין, שזכה להמון כותרת בעולם, מי ינצח בבחירות הבאות בארה"ב אם צוקרברג יחליט לרוץ. ובכן, מאד יכול להיות שצוקרברג לוקח את טראמפ. מי שקצת עוקב, צוקרברג עושה לאחרונה מסע במסגרתו הוא מבקר בכל מדינות ארה"ב.
יותר מכך, אולי בכלל הוא לא רוצה להיות נשיא ארצות הברית, אלא להחליף את אלוקים. בראיון לאחרונה אמר "המטרה של פייסבוק היא להחליף את הכנסיה". להחליף את הקהילתיות, תחושת המשמעות.
האמירה הזו הזכירה לי רעיון ששמעתי מהרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, הוא דיבר בכנס "בכל לבבך" ואמר שם שבעצם הסלולרי מאפשר לנו להבין דברים שאנחנו אומרים, ולא הבנו אותם עד היום. כשהתורה הגדירה דבקות ברמה של בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך, בשכבך, בקומך, כשאתה הולך בדרך, כשאתה ליד בניך... לא ידענו איך דבקות כזו נראית עד שהסלולרי נכנס לחיינו ונתן לנו דוגמא חיה.
בכל מקום, כשהחיים נראים כך אמחנו צריכים ללמוד לעוף על עצמנו ולהיות אלטרנטיבה גאה.
טוב, ממשיכים, מה עבודתנו בתשעה באב?
- א"ב – אלול בא להקדים לתקן –התנועה לשפיות סלולרית
השיעור השבועי של סיון רהב-מאיר מתקיים מדי יום רביעי בשעה 21:00 בהיכל שלמה, רחוב המלך ג'ורג' 58, ירושלים.
לחצו כאן לצפות בשיעוריה הקודמים של סיון רהב-מאיר ב״ליבא״
רוצים להישאר בקשר עם ״ליבא״ ולקבל עדכונים על שיעורים, מפגשים ותכנים?
להצטרפות לעדכוני המייל שלנו. לחצו כאן.
להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ "עדכונים מאתר ליבא" שילחו הודעה למספר 058-7075455 או לחצו על הקישור הבא: http://bit.ly/leeba-whatsapp
מכאן ואילך, תוכלו לקבל עדכונים חמים ישירות לנייד.
